פסק-דין בתיק ע"א 27156-09-11

1. בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקרית גת (כב' השופט י. אקסלרד) מיום 12.7.11, בת.א. 1453/07, לפיו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה, להשבת כספים אשר, לטענתו, שולמו מתוך טעות למשיבה, כספים אותם לא היתה רשאית לגבות.

2. המערער הגיש תביעה להשבת סך של 110,500 ש"ח אשר לטענתו שילם למשיבה כתשלומי ארנונה, בטענה כי לא היתה רשאית לגבות תשלומים אלו מאחר והנכס שבגינו שילם את תשלומי הארנונה לא היו בתקופה הרלבנטית בתחום השיפוט של המשיבה.

3. אין חולק כי בתקופה הרלבנטית, שהינה מינואר 2000 ועד מאי 2005 (להלן: " התקופה הרלבנטית") היה המערער הבעלים של עסק הידוע בשם "פאב איזי", הממוקם במתחם בית החולים הוטרינארי, מזרחית לכביש עומר (להלן: " הנכס"). המערער החזיק בנכס עד לחודש אפריל 2007.

4. נטען על ידי המערער כי המשיבה חייבה אותו בתשלומי ארנונה בגין הנכס כאשר בתקופה הרלבנטית היה הנכס מצוי בתחום השיפוט של המועצה המקומית עומר ולא של המשיבה ולכן חיובי הארנונה נעשו באופן בלתי חוקי מאחר ולא היתה רשאית לגבות אותם. בהתאם, דרש השבה של כספי הארנונה ששילם בתקופה הרלבנטית האמורה. המערער טען כי שילם 1,700 ש"ח לחודש ובסך הכל לתקופה דרש סכום קרן של 110,500 ש"ח. אין חולק כי בתקופה השניה מחודש מאי 2005 ועד חודש אפריל 2007 היה הנכס בתחום שיפוטה של המשיבה.

5. המשיבה התגוננה בטענה, כי היתה לה סמכות לגבות ארנונה בגין הנכס כמו גם טענה כי החיובים החודשיים בגין הנכס עמדו על סך של 1,550 ש"ח ולא 1,700 ש"ח, כפי שטען המערער, ועוד העלתה טענת קיזוז, בסך של כ-61,000 ש"ח, בגין חוב ארנונה לתקופה מיום 1.5.05 עד 11.4.07, מועד פינוי הנכס, תקופה שלגביה אין חולק כי הנכס היה בשטח השיפוט של המשיבה.

6. בית משפט קמא דחה את תביעת המערער בנימוק כי המערער לא הניח תשתית ראייתית להוכיח מהם הסכומים ששולמו על ידו כארנונה למשיבה, בגין התקופה שמחודש ינואר 2000 ועד חודש מאי 2005, למעט סכום כולל של 10,200 ש"ח ששולם בגין חודשים דצמבר 2004 עד מאי 2005 (לפי תחשיב של 1,700 ש"ח לחודש). בית משפט קמא קבע כי טענת הקיזוז של המשיבה בדין יסודה, לנוכח התשתית הראייתית שבאה בפניו לפיה, בתקופה שמחודש מאי 2005 ועד מועד פינוי הנכס, אפריל 2007, לא שילם המערער ארנונה למשיבה, על אף שמחובתו היה לשלם. על כן קבע בית משפט קמא, כי משלא הוכיח המערער את סכום התביעה, למעט כאמור סך תשלום של 10,200 ש"ח, ולנוכח טענת הקיזוז שהוכחה, העולה על סכום התביעה שהוכח, מצא הוא לנכון לדחות את התביעה.

7. לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סבורה אנכי כי אין מנוס כי אם להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בכל הנוגע לטענת הקיזוז שנטענה על ידי המשיבה, טענה אשר לטעני לא הוכחה. יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין ביצוע התשלומים שעמד בהם המערער לתקופה שעד חודש מאי 2005. אסביר;

טענת המערער כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים על סכומים ששולמו איננה מדויקת, על דרך ההמעטה. היתה גם היתה מחלוקת בין הצדדים באשר להיקף התשלומים ששילם המערער בגין חיובי הארנונה שנשלחו אליו. על כך נחקר על ידי ב"כ המשיבה, אשר הכחישה מפורשות תשלומים אלה, כאמור בסעיף 10 לכתב הגנתה.

יחד עם זאת, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי המערער עמד בתשלומי הארנונה לתקופה שמחודש דצמבר 2004 ועד מאי 2005, בסך כולל של 10,200 ש"ח. מעבר לכך, לא הוכיח  המערער כי עמד בחיובי הארנונה ושילם תשלומים נוספים בתקופה הרלבנטית. מיותר לציין, כי נטל ההוכחה והשכנוע לעניין סכום התביעה מוטל על כתפו של המערער ומשלא עמד המערער בנטל זה נכון קבע בית משפט קמא, כי לא הוכיח סכום תביעתו למעט הסך של 10,200 ש"ח. בקביעה זו, כאמור, לא מצאתי לנכון להתערב.

8. אולם, בהמשך, ראה לנכון בית משפט קמא לקזז סכום זה אל מול טענת הקיזוז שהעלתה המשיבה. כאן שגה בית משפט קמא מאחר וסבורה אנכי כי המשיבה לא הוכיחה את טענת הקיזוז, כפי שקבע בטעות בית משפט קמא. טענת הקיזוז שנטענה על ידי המשיבה מבוססת לכאורה על חובות המערער לתקופה שמחודש מאי 2005 ועד מועד פינוי הנכס חודש אפריל 2007. עיון במסמכי המשיבה עצמה, אשר צורפו לתצהירו של העד מטעם המשיבה, מר דרורי, מלמד כי המערער שילם באופן סדיר, על דרך של הוראת קבע, את חיובי הארנונה לאותה תקופה ויתרת החוב, לה טענה המשיבה כבסיס לטענת קיזוז, הינה טענת חוב מצטברת לשנים קודמות לתקופה זו. יצוין כי המשיבה, בעיקרי טיעון שהגישה בפני, נמנעה מלהתייחס לטענת הקיזוז האמורה.

9. לפיכך, סבורה אנכי כי טענת הקיזוז לא הוכחה לחודשים האמורים ועל כן התוצאה הינה שהתובע הוכיח לכאורה כי שילם במהלך התקופה הרלבנטית סך של 10,200 ש"ח בגין ארנונה למשיבה. מכאן, עומדת לדיון שאלת זכותו להשבת כספים אלו בלבד, המבוססת על טענתו כי המשיבה לא היתה רשאית לגבות כספים אלו, לכך לא נדרש בית משפט קמא.

10. בדלית ברירה, ומכל הטעמים דלעיל, אין מנוס כי אם לקבל את הערעור באופן חלקי ולהחזיר התיק לבית משפט קמא על מנת שיכריע בשאלה האם, לאחר שהוכיח המערער כי שילם דמי ארנונה בתקופה הרלבנטית בסך של 10,200 ש"ח, זכאי הוא להשבתם.

11. המשיבה תישא בהוצאות הערעור בסך של 10,000 ש"ח.

הערבון שהפקיד המערער יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום,  כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: